תלמוד על שמואל ב 21:10

וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ אֲנִ֥י אֶתֵּֽן׃ וַיִּקַּ֣ח הַמֶּ֡לֶךְ אֶת־שְׁ֠נֵי בְּנֵ֨י רִצְפָּ֤ה. וּלְמִיכַל֙ בַּת־שָׁא֔וּל לֹֽא־הָ֥יָה לָהּ֖ ווָלֶד. וְתֵימַר אָכֵן. אֱמוֹר מֵעַתָּה. בְּנֵי מֵרַב הְיוּ וְגִידַּלְתָּם מִיכַל וְנִקְרְאוּ עַל שְׁמָהּ. וַיִּתְּנֵ֞ם הַמֶּלֶךְ בְּיַ֣ד הַגִּבְעוֹנִים וַיּוֹקִיעוּם בָּהָר֙ לִפְנֵ֣י יְי וַיִּפְּל֥וּ שְׁבַעְתָּם֭ יָחַ֑ד. שְׁבַעְתָּי֭ם כְּתִיב חָסֵר חָד. זֶה מְפִיבוֹשֶׁת שֶׁנִּתְפַּלֵּל עָלָיו דָּוִד וּקְלָטוֹ הַמִּזְבֵּחַ. אָמַר לָהֶן. הֲרֵינִי מַעֲבִירָן לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ. כָּל־שֶׁהַמִּזְבֵּחַ קוֹלְטוֹ הֲרֵי הוּא שֶׁלּוֹ. מִפְּנֵי מְפִיבוֹשֶׁת שֶׁהָיָה גָדוֹל בַּתּוֹרָה. וְהֶעֱבִירוֹ לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ וְקָלְטוֹ. אָמַר רִבִּי אָבִין. אֶ֭קְרָא לֵֽאלֹהִ֣ים עֶלְי֑וֹן לָ֝אֵ֗ל גּוֹמֵר עָלָֽי׃ שֶׁהִסְכִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם דָּוִד. וְהֵ֨מָּה הוּמְתוּ בִּימֵ֤י קָצִיר֙ בִּתְחִילַּת קְצִ֥יר שְׂעֹרִֽים. וַתִּקַּ֣ח רִצְפָּה֩ בַת־אַיָּ֙ה אֶת הַבֶּגֶד וַתַּטֵּ֨הוּ לָהּ֚ עַל הַצּוּר֙. מָהוּ עַל הַצּוּר. אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. שֶׁהָֽיְתָה אוֹמֶרֶת הַצּוּר֙ תָּמִ֣ים פָּֽעֳל֔וֹ. רִבִּי בָּא בַּר זְמִינָא בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. גָּדוֹל הוּא קִידּוּשׁ הַשֵּׁם מֵחִילּוּל הַשֵׁם. בְּקִידּוּשׁ הַשֵּׁם כָּתוּב לֹֽא־תָלִ֨ין נִבְלָת֜וֹ. וּבְחִילּוּל הַשֵׁם כָּתוּב וַיִּהְיוּ תְלוּיִים עַ֛ד נִתַּךְ־מַ֥יִם עֲלֵיהֶם֭. מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ תְלוּיִין מִי״ו בְּנִיסָן עַד י״ז בְּמַרחֶשְׁוָן. וְהָיוּ הָעוֹבְרִין וְשָׁבִין אוֹמְרִים. מַה חָֽטְאוּ שֶׁנִּשְׁתַּנֶּה עֲלֵיהֶן מִידַּת הַדִּין. וְהָיוּ אוֹמְרִים לָהֶן. עַל שֶׁפָּֽשְׁטוּ יְדֵיהֶן בַּגֵּרִים אֲרוּרִים. וַהֲרֵי דְבָרִים קַל וָחוֹמֶר. וּמָה אֵילּוּ שֶׁלֹּא נִתְגַּייְרוּ לְשׁוּם שָׁמַיִם תָּבַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּמָן. הַמִּתְגַּייְרִין לְשׁוּם שָׁמַיִם לֹא כָּל־שֶׁכֵּן. הַרְבֶּה גֵרִים נִתְגַּייְרוּ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. שֶׁנֶּאֱמַר וַיְסַפֵּר שְׁלֹמֹ֗ה כָּל־הָֽאֲנָשִׁ֤ים הַגֵּרִים֙ וַיַּ֣עַשׂ מֵהֶ֗ם שִׁבְעִ֥ים אֶ֨לֶף֙ נוֹשֵׂא סַבָּ֔ל וגו׳.הג

וכתיב (שמואל ב כא, י) ותקח רצפה בת איה את השק ותטהו לה אל הצור בתחלת קציר